החלטה בתיק עמ"ת 9034-04-12

לפניי ערר על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' דראל) בתיק מ"ת 4410-04-12 לפיה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

לבית משפט קמא הוגש כתב אישום אשר בו נאמר כי ביום 30.3.12 כחלק מהערכות לאירועי "יום האדמה", הגיע כח מגב לכניסה הצפונית של שכונת עיסאוויה בירושלים. במקום התגודדו עשרות צעירים לרבות העורר אשר קראו קריאות לאומניות ויידו אבנים, בקבוקי תבערה ובקבוקי צבע לעבר כוחות המשטרה שהיו במקום. בנוסף, חסמו המתפרעים את הכניסה הצפונית לשכונה באמצעות פחי זבל, צמיגים בוערים ואבנים. כתב האישום הוגש כנגד חמישה נאשמים, כאשר העורר הינו הראשון שבהם. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט לאחר שקיים דיון בעניינו של העורר, קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. קביעה זו נסמכת על הודעתו של השוטר בן טל מיום 31.3.12 בשעה 13:58, המתאר כי הגיע למקום האירוע ובשעה 17:30 קיבל פקודת פעל. באותו שלב כשהוא נמצא בג'יפ הבחין בבחור שלבש "כמן ג'קט שחור", ולא ידע לומר אם על הבגד "כתובית" או משהו אחר מקדימה. מדובר בבחור רזה עם שיער ארוך. כאשר ירד מהג'יפ ראה אותו ורץ לכיוונו תוך שהוא שומר על קשר עין רציף, לאחר מכן רדף אחריו וכאשר הבורח הגיע למבוי סתום, תפס אותו ואזק אותו. בהמשך כשהניח את האזיקים על הגב של העורר, הבחין בקיומם של מעוינים על גבי הבגד שלבש. המרחק שבו היה השוטר מהעורר עמד על 40 מטר. גרסתו של העורר היתה שונה, ולפיה אכן היה במקום ועמד בין האנשים שזרקו אבנים, אך הוא עצמו לא זרק אלא הסתכל. בית המשפט קבע כי לעת הזאת ולצורך המבחנים הדרושים לקיום ראיות לכאורה, התשתית הקיימת מספיקה. בית המשפט הוסיף וציין כי אמנם אי הזכרת המעוינים על גבי בגדו של העורר כבר בשלב הראשון מעוררת קושי לכאורי, ואולם השוטר אמר בהמשך כי הבחין בהם בשלב מאוחר יותר ולא ניסה לתקן את המציאות בדיעבד, כמו שיכול היה לעשות ככל שהיה פועל באופן לא תקין. בית המשפט נתן דעתו על כך שחסר דו"ח מעצר והביע תמיהה על-סמך מה פעל קצין החקירות שהורה על מעצרו של העורר. ואולם, כך נקבע, גם חסר זה אינו מקרין בהכרח על עצמת הראיות. אכן יש לבחון שאלה זו, אך אין בה כדי להשפיע על הראיות לכאורה.

אשר לעילת המעצר, לאור העבירות המיוחסות לעורר, כפי שנקבע בהחלטה לגבי חבריו של העורר לכתב האישום ולבקשה למעצר עד תום ההליכים, נקבע כי קמה עילת מעצר. בית המשפט החליט כי בטרם יבחן חלופת מעצר, יוגש תסקיר מעצר בעניינו של העורר ונקבע לדיון לאחר קבלת התסקיר.

על כך הערר שלפניי.

בעררו שב וטוען ב"כ העורר את טענותיו לעניין העדר הזיהוי הוודאי של השוטר את  העורר כבר בשלב הראשון עם המעוינים על בגדיו. כמו כן נטען לכך כי לא נמצא דו"ח פעולה בעניינו ולא נמצאה פקודת מעצר והביע תמיהה כיצד זה נעצר העורר על-ידי קצין משטרה בהעדר כל אלה. עוד מלין ב"כ העורר על כך כי העורר נעצר ביום 30.3.12 לפנות ערב, ואולם הודעתו של השוטר בן טל נמסרה רק למחרת היום בתחנת המשטרה בשעת צהריים, ומבלי שנרשם בהודעה נימוק כלשהו לסיבת מסירתה מאוחר כל כך לאחר מעצרו של העורר. ב"כ העורר העלה את האפשרות כי השוטר התאים את הודעתו לזהותו של העורר שתמונתו הוצגה לו. בנוסף מצביע ב"כ העורר על כך כי העורר מוסר כי הגיע לאזור עיסאוויה בשעה 15:00 והשוטר מדבר על השעה 17:20, הפרש של כשעתיים.

ב"כ העורר מפנה לכך שמקום מגוריו של העורר הוא באבו גוש ואיננו תושב עיסאוויה והגיע למקום לאחר שקנה רכב חדש וביקש להראותו לחברו, ואז החלה כל המהומה באזור. 

לדעת ב"כ העורר הראיות לכאורה חלשות ולאור כל התקלות, יש לאפשר חלופת מעצר בית בבית הוריו באבו גוש עוד בטרם קבלת התסקיר.

ב"כ המשיבה תומך בהחלטתו של בית משפט קמא. גם ב"כ המשיבה תמה על כך כי בתיקו לא נמצא דו"ח פעולה ולא פקודת מעצר ומפנה לניתוח שערך בית-משפט קמא להודעת השוטר וכן  לגרסתו של המשיב ומצא כי יש בהן כדי למלא אחר הראיות לכאורה הנדרשות.

נתתי את דעתי לטענות ב"כ העורר. אכן יש להביע תמיהה ואף לבצע בדיקה מעמיקה, האם מולא דו"ח פעולה על-ידי השוטר בן טל, ועל יסוד מה נעצר העורר על-ידי קצין משטרה והאם קיימת פקודת מעצר רלבנטית. עם זאת בשלב הזה לעת בחינת הראיות לכאורה, די בהודעתו של השוטר על-מנת לשמש כראייה שכזאת. בכל הנוגע לשאלת המהימנות, האמינות ומדוע זה מסר את הודעתו רק למחרת היום, יכול הדבר להתברר במסגרת הדיון בתיק העיקרי, הוא הדין באשר לשאלה מדוע לא הזכיר את המעוינים שעל גבי מלבושו של העורר כבר בשלב הראשון, אם כי יתכן שמהמרחק בו הבחין בעורר לא יכול היה לאבחן במדויק את המעוינים, אף כי כאמור  ציין כי הבחין בכתוביות על הבגד או משהו דומה לכך.

אשר לעילת המעצר, אין חולק כי קמה עילת מעצר בגין מסוכנות לביטחון הציבור ולביטחונו של אדם. לא למותר לציין כי במקרים דומים בעבר ולאור המסוכנות הנשקפת מיידויי אבנים, נפסק כי יש מקום למעצר עד תום ההליכים (בש"פ 7171/00 מדינת ישראל נ' חאמד, פ"ד נד(4) 729, 732 (2000); בש"פ 379/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 14.1.09).

אשר לחלופת מעצר. בית-משפט קבע כי לצורך בחינתה של החלופה יש לקבל תסקיר של שירות מבחן, ואינני רואה לסטות מהוראה זאת, על אף טענתו של ב"כ העורר, כי העורר מתגורר באבו גוש ולא בכפר עיסאוויה. לאחר קבלת התסקיר ייתן בית משפט קמא את דעתו האם להיעתר לחלופת המעצר המוצעת אם לאו.

על-יסוד האמור לעיל, הערר נדחה.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ב, 05 אפריל 2012, במעמד באי כוח הצדדים והעורר. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: